אחרי ימים ארוכים – לא יודע, שבוע אולי? – שלא לקחתי כלום, בלעתי היום קונצרטה.
אני לא יכול להתווכח עם העובדה שהספקתי לעשות היום לא מעט דברים.
אבל.
אפוף עשן כתמיד, מתקשה לזכור את אתמול ואת לפני רגע כתמיד, מוסח להביך כתמיד. זה לא המינון שלי, או שזה לא הכדור בשבילי, או שזו לא האבחנה בשבילי.. בכל מקרה, משנה חיים כפי שהנוירו רמז, הטיפול הזה לא.
גם לא מדטתי תקופה. גם לא עמדתי על הראש תקופה. אני מחובר לעצמי יותר, זה כן. זוכר את ההיבטים העוצמתיים, המבורכים, זה כן. אבל משהו במוטיבציה להבין, להתנסות, משהו שם יורד.
שלכם, הצייד.
25 במרץ 2010 בשעה 08:40 |
הי שלום לך וברכה אחי הצייד!
איזה כיף לראותך שוב- אחרי כל כך הרבה זמן! התגעגעתי!
אמת שחששתי לרגע שהרחקתי אותך טיפה בגלל תגובה הערוכהההההההה שלי חחח (איזה אגוצנטרית, הא?)
אני מקווה שהכול סבבה אצלך, ושאתה שובר את השיגרה בגלל נסיבות טובות =)
25 במרץ 2010 בשעה 18:22 |
היי ציידת. את לא אגוצנטרית אלא בעלת חושים חדים. אני מודה, קצת התקשתי לעכל את התגובה שלך. אני מקבל את דברייך וזכותך המלאה לחשוב ולכתוב מה שנראה לך, אבל אני לא חייב למות על זה..:)
זו גם לא הסיבה היחידה שקצת התרחקתי כאן, אבל זו כן אחת הסיבות
בהערכה וידידות
הצייד
28 במרץ 2010 בשעה 15:37 |
סורי, אחי הצייד, לא התכוונתי להשתולל בטריטוריה שלך
כנראה שבאמת אני צריכה לפתוח בלוג משלי – ואז אלך לעשות הרצות שם, ולא אתפרע במרחב הפרטי של ציידים אחרים
אנחנו כנראה כמו תורפים בטבע – כול אחד צריך את השתח שלו לצייד ולמחיה
אכן ציידים, אין מה להגיד חחחחח
אגב, עם יש לך איזה קומנט ששמתי שלא עושה לך את זה – אתה חופשי יכול למחוק אותו – הרי זה הבלוג שלך. אני אבין את הרמז , ומבטיחה לא להיעלב 8)
31 במרץ 2010 בשעה 21:19 |
מה קורה איתך הצייד? למה הפסקת לכתוב?