יותר מדי אנשים
עושים לי לא טוב
יותר מדי פרצופים
יותר מדי קולות
יותר מדי מחוות
עושות לי לא טוב
קשה לי לחשוב
אחר כך אתם דורשים התנצלות
או שאני מרגיש מחוייב לבקש סליחה -
אבל סכיני הזכוכית שלכם
עושים שמות
בלבי הצלול כבריכה.
אני בא מהשבט מחליף הצבעים
אני אלף דברים
תפסיקו לנסות להבין אותי
לתפוס אותי
לביית אותי
אחרת אמות לכם שוב.
קחו את סכיני הזכוכית שלכם
את החיוך העצוב
אני נשאר ביער הזה
מאושר ועזוב.
2 בספטמבר 2011 בשעה 15:31 |
לעולם אל תתנצל על מי שאתה ומי שמבקש התנצלות אינו ראוי להיות בחייך.
זה הבעיה עם רעש בראש, הוא תמיד שם ותמיד יהיה ואיתו הצורך להיעלם לחתוך הכל ולברוח, לקבל הפוגה ולנוח.
להיות מאושר ועזוב, איך זה בדיוק מסתדר ?
וצר לי לאכזב אותך אבל את מבויית פשוט המושג בית שונה עבור כל אחד.
מקווה שאתה מרגיש בטוב ואם תרצה לברוח למקום נידח ובו טיילת וחוף ים
אדאג לך לבקבוק בירה קר.